ראינו אתמול את דני סנדרסון חוגג 60 בזאפה.
סנדרסון ולהקת הליווי המוצלחת שלו ביצעו מיטב משיריו של סנדרסון מכל השנים וההרכבים.
רמי קליינשטיין התארח, כמתוכנן (ונדמה שקרא את מילות השירים מדף על רצפת הבמה).
ענת עצמון הצטרפה במפתיע (עבור הקהל, לפחות) לשיר אחד.
סנדרסון, היוצר הישראלי המועדף עלי אחראי, בין היתר, ליצירה האינסטרומנטלית "התמנון האיטר", מהאלבום "פוגי בפיתה":
חדשנותו של קטע זה טמונה גם בשילוב בין רוק למוזיקה ערבית.
הקישור לביטלס מתבקש בשני מישורים:
ראשית, הקשר לתמנון המפורסם בהיסטוריה של הרוק, בשיר שחיבר מקרטני בהשראתו ולמענו של רינגו סטאר:
ושנית, בעובדה שכפי שסנדרסון היה הראשון, או לפחות בין הראשונים, שכאמור שילב רוק ומוזיקה ערבית, כך ג'ורג' האריסון היה הראשון, או לפחות בין הראשונים, ששילב מוזיקה הודית ברוק מערבי. המקרה הראשון היה הסיטאר המלווה את היער הנורווגי של ג'ון לנון:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה